שרות לחקלאי - צדוק בע"מ נ' ביטון שאמסון ואח'

פסק דין

תביעה בגין נזק רכוש שנגרם למשאית התובעת בתאונה שאירעה ביום 3.2.12 בקרית-גת.

1.הנהג ברכב התובעת (להלן, ולשם הנוחות – "התובע") טוען, כי לאחר שיצא מחניה בצד שמאל של הכביש, והגיע לצומת T (הצומת הייתה לטענתו במרחק של 20 מ' ממקום החניה), אותת ימינה והחל בפנייה ימינה, כשהוא נוסע לאט, ואף עוצר באמצע הצומת.

תוך כדי הפנייה, ובטרם השלים אותה, שמע לפתע רעש, ולאחר מכן ראה כי רכב שנסע מצד ימין לו, פגע במדרגה שנמצאת בקצה הימני-קדמי של המשאית בה נהג.

הנהג העיד כי עובר לפגיעה לא ראה את הרכב הפוגע.

2.הנהג ברכב הנתבעת (להלן, ולשם הנוחות – "הנתבע") טוען מנגד, כי בעת שהגיע לצומת T, וטרם החל בפנייה שמאלה (בכוונתו היה לפנות שמאלה), יצאה לפתע משאית נהוגה ע"י התובע מחניה בצד שמאל, ופגעה ברכבו (בגלגל קדמי שמאלי ובכנף קדמית שמאלי).

3.לאחר ששמעתי את עדויות הנהגים המעורבים, אשר אף הדגימו באמצעות דגמי מכוניות את אופן התרחשות התאונה, ועיינתי במלוא החומר שהוגש, ובכלל זה דו"ח שמאי, תמונות צבעוניות של רכב התובע, טופס הודעה לחברת הביטוח של הנתבעת, אני סבורה כי יש לדחות את התביעה, שכן, התובעת לא הרימה את נטל ההוכחה המוטל עליה להוכיח גרסתה לאופן התרחשות התאונה.

להלן הנימוקים:

א. עפ"י גרסת התובע, כפי שהיא מופיעה בכתב התביעה, בעת שהגיע לצומת T והחל לפנות ימינה כשהוא מבצע פנייה רחבה, עקף אותו רכב הנתבע מצד ימין, תוך שהוא עולה על המדרכה ופגע בו.

בניגוד לאמור לעיל, העיד התובע בביהמ"ש כי כלל לא ראה את רכב הנתבע עובר לפגיעה, והפעם הראשונה שהבחין בו הייתה רק לאחר ששמע מכה:

"לא ראיתי שום דבר רק שמעתי דפיקה...עד רגע הפגיעה לא ראיתי אותו בכלל" - עמ' 1 שר' 21.

מכאן שהתובע אינו יכול להעיד כי הנתבע עלה על מדרכה ו/או כי ניסה לעקוף אותו מצד ימין.

ב. אין לקבל את גרסת התובע, לפיה לאחר שיצא מהחניה (בצד שמאל של הכביש), הספיק לעבור לנתיב הימני, ורק לאחר מכן החל לפנות ימינה מתוך הנתיב הימני, שכן בעדותו העיד התובע, כי לצורך פנייה ימינה, הוא חייב לסטות למסלול השמאלי (ולפנות בפניה רחבה בשל גודלה של המשאית). מכאן שמסתבר יותר לקבוע כי ממקום חנייתו - בנתיב השמאלי, ומקום שהינו קרוב יחסית (גם לשיטתו) לצומת ה-T, הוא המשיך בנסיעה ישר עם סטייה קלה ימינה (מבלי לעבור קודם לנתיב הימני), והחל את הפנייה ימינה כשחלקו בנתיב השמאלי, כאשר אין לו שדה ראייה לכיוון ימין, כפי שהעיד, ומכאן שלא ראה את רכב הנתבע אשר נסע בנתיב מימין ועל כן פגע בו.

ג. אין גם כל סבירות לקבל את גרסת התובע, לפיה כאשר החל לפנות ימינה, ותוך כדי הפניה , עצר באמצע הצומת, על מנת לבדוק שאין רכבים:

"פניתי ימינה וכיוון שהמקום צר נסעתי לאט אפילו עצרתי באמצע הצומת..." - סביר כי לו היה עושה כן, היה עליו לראות במראה הימנית את רכב הנתבע מצד ימין כך שהפגיעה הייתה נמנעת.

ד. אין גם כל סבירות לקבל את גרסת התובע, לפיה כאשר המשאית כבר עומדת באלכסון, תוך כדי פניה ימינה, יחליט הנתבע, שנוסע ברכב פרטי קטן יחסית למשאית, לעקוף את המשאית מצד ימין, וינסה לעבור כשהוא רואה משאית גדולה המצויה כבר בעיצומה של פנייה ימינה.

ה. גם מיקום הנזק ברכב הנתבע, כפי שהעידו לגביו התובע והנתבע (כנף שמאלית-קדמית) עשוי להתיישב יותר עם גרסת הנתבע, לפיה המשאית פגעה בו בעת שהתובע יצא מחניה בצד שמאל וסטה לכיוונה.

לו כבר היה התובע מתחיל לבצע את הפנייה ימינה כפי שהעיד, והנתבע היה מנסה לעקוף אותו מצד ימין, ולפנות שמאלה (כטענת התובע), צפוי היה לראות את הנזק ברכב הנתבע בחזית צד שמאל, ולא בצד. פגיעה בצד מתיישבת יותר עם סטיה של המשאית ימינה בעת יציאתה מהחניה (בפרט כאשר מדובר בכביש שנטען כי הוא צר).

ו. אין בעובדה כי הנתבע לא הגיש תביעה כנגד התובעת כדי להעלות או להוריד, שכן הנתבע העיד כי נגרם לו נזק קל בלבד (800 ₪-1,000 ש"ח) וכי ממילא זמן קצר לאחר התאונה עלה רכבו באש (כתוצאה מקצר חשמלי) ונגרם לרכב אובדן מוחלט.

ז. אין בידי לקבל את טענת ב"כ התובע לפיה גרסת הנתבע אינה מתקבלת על הדעת בהתחשב בשרטוט שהגיש, ועדותו לפיה משאית התובע חנתה קרוב מאוד לצומת, וכי התאונה ארעה לפני צו הצומת.